6.3.16
נשים. נשים חזקות. נשים עצמאיות. נשים מוכשרות.
גם נערות. גם ילדות.
הגיל, המוצא, שפת האם או המבטא, צבע העור שלי, שלך או שלה.
לא משנים. הנטייה המינית, גם היא לא משנה.
לא צריכים לשנות בכל אופן.
אולי לא כולנו מרגישות את זה, אבל חשוב לי להעלות למודעות את העובדה שיש נשים שמרגישות את זה.
כל פעם מישהי אחרת, בגיל אחר, מוצא אחר, שפת אם או מבטא, או אולי צבע עור, מרגישה את זה.
היום זו היא, מחר זו יכולה להיות את או אני.
הפרסומות של אדיר מילר וקופ"ח מכבי העלו לדיון הציבורי את נושא הסטיגמות והסטריאוטיפים מחדש.
היה הרבה כעס בתוך מקבץ פרסומות שהיו אמורות להיות משעשעות.
היה הרבה כעס, כי בשביל אחת זו בדיחה, ובשביל השניה זו המציאות של חייה.
מביאה לכן סיפור שקרה לי ממש עכשיו שמדבר על שני נושאים חשובים ובוערים -
הראשון - התייחסות למקצועות האיפור והיופי כמקצועות זולים שאפשר תמיד למצוא מי שתסכים לעבוד במחירי לא משתלמים, עבור מיומנות שרכשה בבית או שילמה עליה הרבה כסף. מה זה משנה? מיומנות היא מיומנות. כשרון הוא טבעי או נרכש. אבל הידע שלנו והכשרון שלנו שווים כסף.
שוק ציורי הפנים הוצף בשנה-שנתיים האחרונות, והרבה ציירות פנים חדשות צצו (אני בכוונה קוראת להן ציירות פנים ולא מאפרות, הרבה אינן מאפרות וציורי פנים הוא רק תחביב עבורן, אבל עדיין תחביב מפרנס שהן משקיעות בו הרבה זמן וכסף)
כשהשוק מוצף במהירות, כל המתחילות קופצות על כל עבודה ושוברות את מחירי השוק המקובלים.
כך יצא שאחרי עליה בתמחורים בשנים האחרונות, השנה חלה ירידה חדה. ממש תחושה של שוק.
לצערי המפיקים הבינו את זה מהר מאד והחליטו לשלם בהתאם. מחירים שכבר לפני 10 שנים היו מחירים לא מכבדים.
הנושא השני, הוא הנושא שעוד יותר מטריד אותי כשאני חושבת על החברה שלנו.
הוא מקרה שמוכיח לנו שקיימת גם היום גזענות שקטה, מאחורי הקלעים כזו, כאילו לא בכוונה, נמצאת ביומיום שלנו בלי שאנחנו בכלל מרגישות. אבל יש כאלו שכן מרגישות.
במקרה הספציפי הזה דובר על נשים ממוצא אתיופי, אבל יכולה להעיד לצערי שזו סתם דוגמא אחת מיני רבות. ראינו את זה בפרסומות של אדיר מילר, ואנחנו שומעים את זה ברחוב.
אשמח אם תשתפו אותי בסיפורים שלכן. שנהיה פה אחת לשניה ונעצים אחת את השניה.
ותזכרו - המיומנות שלכן שווה כסף. הידע שלכן שווה כסף. המח שלנו הידיים שלנו הן הפרנסה שלנו.
"ומה עם קולעת צמות בעיר XYX? את מכירה מישהי? "
אני: "כן, אבל לא במחירים שציינת קודם."
היא "מה ואת לא מכירה איזה אתיופית שיכולה לעשות צמות?"
אני פשוט לא מאמינה לשיחה שניהלתי הרגע.
מתחיל בציטוטים הרגילים של פורים של "אני לא מחפשת בנות מקצועיות, זה אירוע קליל, לא צריך מישהי שתשקיע עכשיו בכל ציור" "אני לא מחפשת משהו מקצועי" (גם מפיקים מקצועיים אף אחד לא צריך נכון?) כל התירוצים בעולם להוזיל את מעמד המאפרת בפורים.
אני כרגיל עונה שזה לא עניין של להשקיע, זה עניין של מיומנות, וככל שהמאפרת יותר מקצועית כך היא תוציא איפורים ב2-3 דקות כשמאפרת מתחילה ייקח לה 10-15 דקות לציור יותר פשוט. ובלה בלה בלה הרגיל של תפסיקו להתייחס אלינו כאילו אנחנו פירות רקובים בשוק. למדנו והשקענו, חלקנו שנים, והחומרים עולים מלא כסף.
אבל מה שהשאיר אותי פעורת פה היה בכלל המשך השיחה שהתנהלה כך:
"ומה עם קולעת צמות בעיר XYX? את מכירה מישהי? "
אני: "כן, אבל לא במחירים שציינת קודם."
היא "מה ואת לא מכירה איזה אתיופית שיכולה לעשות צמות?"
אני (בהלם מוחלט): "מכירה הרבה אתיופיות שעושות צמות, אבל לא במחירים שציינת."
היא: מלמלה משהו שכלל את המילים "רק" "ואתיופיות". המח שלי לא ממש הקשיב לה כבר.
אני (מנסה לצאת מהשוק): "כאילו, זה שהן אתיופיות הופך אותן לכח עבודה זול? ללא מקצועיות? הן הרי הכי מקצועיות בתחום."
היא: "לא. מה פתאום. הן פשוט מיומנות בזה מגיל צעיר והן הופכות את זה לחוויה אחרת, כיפית. אני די בטוחה שהיא מנעה מעצמה להגיד את המילה "חוויה אותנטית"
עוד כמה מילים השתרבבו לה מהפה. ואז שאלה אותי "איזה עדה את??"
אני (זורקת סתם מילה לאוויר): "מעורבת. מה זה קשור?"
היא: "תקשיבי! אם יש עדה שאני הכי אוהבת מכולן, זה האתיופים! הם כאלו עם סבלני, וחם ושקט..........." וואלה הפעם באמת הפסקתי להקשיב.
אני: "את מבינה אבל שיצא לך עקום נכון?"
היא - לא ממש מבינה.
אני: "אמרתי לך שאין לי קולעות צמות במחירים שציינת ושאלת אותי 'מה, את לא מכירה אתיופיות?' "
היא עושה את עצמה מודה שיצא לה עקום והשיחה שלנו נגמרת ב"נדבר אם יהיו
לך תקציבים נורמליים" (כי אני יודעת שלא יהיו...)
אני באמת חושבת שהדבר הכי דפוק פה, זה שהיא בכלל לא הבינה מה היה לא בסדר במה שהיא אמרה.
איך ברגע אחד, בלי מחשבה, אשה אחת רומסת את כל המשמעות של אשה אחרת.
אני עובדת עם אוכלוסיות בסיכון, זו ההתמחות שלי.
סדנאות איפור להעצמה אישית ונשית, אני עובדת עם נשים מכל העדות וכל הצבעים וכל הגילאים, בעיקר הרבה נערות.לא יכולתי שלא להגיב לאותה אישה, הרגשתי שהיא פוגעת בכל מה שאני מנסה לבנות, בכל מה שאני מנסה לתת לנערות ולנשים המדהימות שאני מלווה, איך בשניה אחת אנחנו רומסות למישהי אחרת את כל המשמעות.אני מודה שהדבר שהכי הטריד אותי בכל השיחה, זו העובדה שהיא באמת לא שמה לב שמה שהיא אמרה הוא לא בסדר. הגזענות השקטה הזו, שטמועה בנו בלי שנשים לב לכך, היא זו שהכי מטרידה אותי.
מצוטטת כאן תגובות של נשים שקראו את הפוסט שלי:
Alma Yaakov-Dahan Wellcome to my life
אין לי שם כל כך אתיופי וכמעט ותמיד השיחות שלי נגמרות ב : "את לא מכירה איזה אתיופית?! "
ואז אני:" עכשיו תקשיבי, ותקשיבי לי טוב טוב &$^$^$###@+¥×&@ " .
סגרתי ככה מלא ארועים (בתשלום מלא ) מהבושה של אנשים שלא יודעים עם מי הם מדברים. הרבה פעמים זה לא גזענות טהורה, אלא סתם קלות ראש ומתוך מחשבה שזה לא מאמץ בשבילנו אז אולי נקח על זה פחות . ועל הדרך הם לומדים שיעור לחיים ואני שמחה ללמד אותם אותו !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה