אי אפשר שלא להתייחס ליום הזכרון לשואה ולגבורה.
בעיקר בימים טרופים אלו בהם השנאה והגזענות רק מתגברים.
אל לנו לתת לאנושות להגיע לשיאים חדשים בשנאה.
אל לנו להיות הצופים מהצד.אל לנו לשכוח כי את אושוויץ בנו בני אדם, בדיוק כמוני וכמוכם.
אסור לנו לתת לשנאה לנצח.
שנזכור ונאמין כי אדם לאדם אדם.
יש לי שלושה סבים ששרדו את השואה.
אבא של אמי נפטר לפני כמה חודשים. ואת סיפורו לא אדע לעולם.
להורים של אבי אני מקשיבה כל פעם שהם רוצים לשתף בסיפורם. מקשיבה באהבה והערכה רבה.
אני מזמינה אתכם להקשיב לאלו הרוצים לספר. כי זמננו הולך ואוזל.
מדי יום נפטרים בישראל כ30 שורדי שואה.
אני מעלה לכאן שני קטעים שעבורי מהווים חלק ניכר במשמעות היום הזה.
--------------------
-------------------------------------------------------------
יזכור / אבא קובנר
נזכור את אחינו ואחיותינו,
את בתי העיר ואת בתי הכפר,
את רחובות העיירה שסאנו כנהרות
ואת הפונדק הבודד עלי אורח
את הישיש בקלסתר פניו
את האם בסודרה
את הנערה בצמותיה
את הטף
את אלפי קהילות ישראל על משפחות האדם
את כל עדת היהודים
אשר הוכרעה לטבח על אדמת אירופה מידי הכורת הנאצי.
את האיש שזעק פתאום ובזעקתו מת .
את האשה שחבקה את תינוקה אל ליבה וזרועותיה צנחו.
את התינוק שאצבעותיו מגששות אל פיטמת האם והיא כחולה וצוננת.
את הרגליים
את הרגליים שביקשו מפלט ולא היה מנוס עוד.
ואת שקפצו ידיהם לאגרוף
האגרוף שחפן את הברזל
הברזל שהיה לנשק החזון, היאוש והמרד
והם ברי הלבב
והם פקוחי העיניים
והם שהשליכו נפשם מנגד וידם קצרה מלהושיע.
נזכור את היום.
את היום בצהריו.
את השמש שעלתה על מוקד הדמים
את השמים שעמדו גבוהים ומחרישים
נזכור את תלי האפר אשר מתחת לגנים הפורחים.
יזכור החי את מתיו
כי הנה הם מנגד לנו
הנה ניבטות עיניים סביב סביב
ואל דומי, אל דומי לנו עדי יהיו חיינו ראויים לזכרם.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------
יהי זכרם ברוך.
נקמתי המוסרית - ליאו הרצוג
כל השפלת אדם בהיותו אדם - היא גם השפלת עצמי,
כל שפיכת דם לשווא - היא גם שפיכת דמי,
כל ילד הבוכה מול ביתו שנהרס - זה גם אני,
כל אדם שנעקר מעמו ומאדמתו - אני בו.
אותנו השפילו, עינו, הרסו את ביתנו, גרמו לנו לבכות.
לכן אני לעולם לא אשפיל,
לעולם לא אענה, לעולם לא אהרוס,
לעולם לא אגרום לבכי של ילד, של ילד כלשהו,
מכל עם ומכל צבע-
כל זה מצווה עלי השואה שלי.
לעולם לא להוות לאחרים מה שאחרים הוו לגבי.
זו נקמתי, נקמתי המוסרית.
בעיקר בימים טרופים אלו בהם השנאה והגזענות רק מתגברים.
אל לנו לתת לאנושות להגיע לשיאים חדשים בשנאה.
אל לנו להיות הצופים מהצד.אל לנו לשכוח כי את אושוויץ בנו בני אדם, בדיוק כמוני וכמוכם.
אסור לנו לתת לשנאה לנצח.
שנזכור ונאמין כי אדם לאדם אדם.
יש לי שלושה סבים ששרדו את השואה.
אבא של אמי נפטר לפני כמה חודשים. ואת סיפורו לא אדע לעולם.
להורים של אבי אני מקשיבה כל פעם שהם רוצים לשתף בסיפורם. מקשיבה באהבה והערכה רבה.
אני מזמינה אתכם להקשיב לאלו הרוצים לספר. כי זמננו הולך ואוזל.
מדי יום נפטרים בישראל כ30 שורדי שואה.
אני מעלה לכאן שני קטעים שעבורי מהווים חלק ניכר במשמעות היום הזה.
--------------------
-------------------------------------------------------------
יזכור / אבא קובנר
נזכור את אחינו ואחיותינו,
את בתי העיר ואת בתי הכפר,
את רחובות העיירה שסאנו כנהרות
ואת הפונדק הבודד עלי אורח
את הישיש בקלסתר פניו
את האם בסודרה
את הנערה בצמותיה
את הטף
את אלפי קהילות ישראל על משפחות האדם
את כל עדת היהודים
אשר הוכרעה לטבח על אדמת אירופה מידי הכורת הנאצי.
את האיש שזעק פתאום ובזעקתו מת .
את האשה שחבקה את תינוקה אל ליבה וזרועותיה צנחו.
את התינוק שאצבעותיו מגששות אל פיטמת האם והיא כחולה וצוננת.
את הרגליים
את הרגליים שביקשו מפלט ולא היה מנוס עוד.
ואת שקפצו ידיהם לאגרוף
האגרוף שחפן את הברזל
הברזל שהיה לנשק החזון, היאוש והמרד
והם ברי הלבב
והם פקוחי העיניים
והם שהשליכו נפשם מנגד וידם קצרה מלהושיע.
נזכור את היום.
את היום בצהריו.
את השמש שעלתה על מוקד הדמים
את השמים שעמדו גבוהים ומחרישים
נזכור את תלי האפר אשר מתחת לגנים הפורחים.
יזכור החי את מתיו
כי הנה הם מנגד לנו
הנה ניבטות עיניים סביב סביב
ואל דומי, אל דומי לנו עדי יהיו חיינו ראויים לזכרם.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------
יהי זכרם ברוך.
נקמתי המוסרית - ליאו הרצוג
כל השפלת אדם בהיותו אדם - היא גם השפלת עצמי,
כל שפיכת דם לשווא - היא גם שפיכת דמי,
כל ילד הבוכה מול ביתו שנהרס - זה גם אני,
כל אדם שנעקר מעמו ומאדמתו - אני בו.
אותנו השפילו, עינו, הרסו את ביתנו, גרמו לנו לבכות.
לכן אני לעולם לא אשפיל,
לעולם לא אענה, לעולם לא אהרוס,
לעולם לא אגרום לבכי של ילד, של ילד כלשהו,
מכל עם ומכל צבע-
כל זה מצווה עלי השואה שלי.
לעולם לא להוות לאחרים מה שאחרים הוו לגבי.
זו נקמתי, נקמתי המוסרית.
