PURIM 2016 פורים 2016

פורים 2016 כבר ממש כאן ונשארו מקומות אחרונים בהחלט שבהם הצוותים שלנו פנויים עבורכם לציורי פנים, קעקועי נצנצים, חינה תסרוקות ועוד.
אז אם עוד לא שריינתם מאפרת לפורים, זה בהחלט הזמן.


אנחנו מתמחים בהפנינג בבתי ספר ותיכונים, אירועי חברות הייטק, מסיבות סטודנטים ומסיבות פול-מון עם איפור זוהר באולטראסגול, מסיבות בקיבוצים ומושבים ועוד.
כמו כן אנחנו מגיעים לבתים פרטיים על מנת לשדרג לכם את התחפושת - כי ציור פנים ייחודי אי אפשר לקנות בחנות!
לאתר שלנו לחצו כאן


מוזמנים ליצור אתנו קשר עוד היום:

050-6780961

 sharonl.makeup@gmail.com


או מלאו את הטופס כאן



Happy Bday Grandpa לזכרו של סבא שלי

שרגא לוסטיג - 09.03.1926 - 22.08.2015

מילים אישיות לזכרו של סבא שלי, שטס לטייל בעולם ולבקר חברים ומשפחה, ולבו נדם במפתיע.
זה נשמע מוזר שיכול להיות אבל כה גדול על אדם סה"כ מבוגר, שהלך לעולמו. הרי זה טבע העולם.
ועוד על סב... לא תמיד אנחנו קרובים להורים של הורינו..
אבל סבא שלי, סבא שלי היה לי לאב שני.
והיה 'בריא כמו שור'. לא הייתה לנו שום הכנה. שום אפשרות לפרידה אחרונה.
הוא טס להונגריה ביום שני, וביום שבת, בזמן שהייתי בצילומים, קיבלנו את הידיעה מחבריו.
לקח לנו שבוע שלם של בירוקרטיות להביאו ארצה, ועוד כמעט חודשיים להחזיר את הציוד שלו.
סבא שלי לא היה רק שלי. הוא היה גם סבא-רבא לבתי דניאל, שזכתה לסבא מדהים ואוהב עד כמט גיל 3.
אני חושבת שזה החלק שהכי קשה שלי, שהם לא חווים יותר אחד את השניה.
מקווה שהיא באמת תזכור אותו גם בעתיד. אנחנו בהחלט נעשה הכל כדי שזה יקרה.
היום חל יום הולדתו. והחלטתי לשתף אתכם במילים שכתבתי לו.


סבא
היום היית אמור לחגוג 80.
אבל החלטת להשאר בן 79.
עברה כבר כמעט חצי שנה, דניאל כבר בת 3.
ואני פה, עדיין לא מעכלת שאתה כבר לא כאן.
אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם. גם אם זה בעולם הבא.
אוהבת אותך עד כאב סבא.
יושבת, כותבת לך ובוכה.
איך בכלל אפשר להבין שאתה לא פה?
ככה. פשוט טסת ולא חזרת. כמו צעיר שיצא לכבוש את העולם.
מתגעגעת סבא. למרות שהנשמה שלך עדיין כאן.
עקשן היית ועקשן תשאר.
אבל החיוך שלך סבא, והחיבוק דוב שלך.
ולראות אותך משחק עם דניאל.
אתה חסר לי סבא.
ודניאל,
היא שרה לך היום שירי יום הולדת, וסבתא בקושי עצרה את הדמעות.
בתמימות של ילדה היא שאלה
אם כולנו עולים לשמיים כדי לחגוג לך יום הולדת,
ולמה לא הבאנו לך עוגה.
והיא הבטיחה לך שתכין לך עוגה לא חלבית.
אמרתי לה שאתה שומע אותה, והיא יכולה לדבר אליך כמה שהיא רוצה.
אבל היא רק רוצה חיבוק ולרקוד איתך.
היית אמור להיות בן 80 היום.
אבל החלטת לטוס לכבוש את העולם.
יום הולדת שמח סבא.
אוהבת אותך המון.












אז למה לי פוליטיקה עכשיו ? Makeup for Politicians

5.3.2016


עזבו פוליטיקה ודעות פוליטיות.

כשאדם כמו יצחק (בוז'י) הרצוג נכנס לסטודיו שלי ומתיישב בכסא האיפור שלי..
ועוד שואל אותי על שבוע האופנה בניו יורק.. זה מרגש! smile emoticon
כשהייתי בניו יורק (תיכף אכתוב גם על זה, התחלתי לעדכן את הבלוג אחרי שחזרתי משבוע האופנה בניו יורק.. אל דאגה, אספר פה את כל החוויות!) נתקלתי בכתבה על מאפרת שמאפרת את כל צמרת הפוליטיקה בארה"ב, ואמרתי לעצמי:
 וואלה, איזה מגניב זה!  הייתי מוכנה להכנס לנעליה.

מעולם לא הבעתי את דעותיי הפוליטיות, כי מבחינתי זה משהו אישי שלא קשור למקצועיות שלי. אני עובדת עם נשים ואנשים. וזהו. בלי תיאורים מיותרים. 
בסוף השבוע האחרון קיבלתי טלפון מעופר נוימן, הדובר של יצחק (בוז'י) הרצוג ומפלגת המחנה הציוני, ששאל אותי אם אני פנויה לאפר את בוז'י, שמצטלם לראיון לפגוש את העיתונות בנופי הקיבוץ.

עברו תחת ידיי במרוצת השנים אנשים מפורסמים, וגם זכיתי להרגיש מקרוב הרבה פוליטיקאים. אבל זה תמיד רחוק, במקום אחר, על סט צילומים או באירוע גדול והמוני. אז ריבוי המאבטחים והמכוניות לא הרשים אותי, כי מבחינתי זה דבר שבשגרה.

אבל אף אחד לא הכין אותי לרגע בו דמות גדולה בפוליטיקה הארצית, נכנסת לסטודיו שלי ומתיישבת בכסא האיפור שלי.
מה אני אגיד לכם? התרגשתי.
גיליתי אדם אכפתי ונעים, שבאמת מתעניין ויודע לפרגן.
מקווה שזו לא הפעם האחרונה, ונראה לי שמצאתי לי עוד נישה מעניינת .. :)












מוזמנות לפייסבוק שלי לעוד הפתעות...

"מה ואת לא מכירה איזה אתיופית?" welcome to reality


6.3.16

נשים. נשים חזקות. נשים עצמאיות. נשים מוכשרות.
 גם נערות. גם ילדות.
הגיל, המוצא, שפת האם או המבטא, צבע העור שלי, שלך או שלה.
לא משנים.  הנטייה המינית, גם היא לא משנה.
לא צריכים לשנות בכל אופן.
אולי לא כולנו מרגישות את זה, אבל חשוב לי להעלות למודעות את העובדה שיש נשים שמרגישות את זה.
כל פעם מישהי אחרת, בגיל אחר, מוצא אחר, שפת אם או מבטא, או אולי צבע עור, מרגישה את זה.
היום זו היא, מחר זו יכולה להיות את או אני.
הפרסומות של אדיר מילר וקופ"ח מכבי העלו לדיון הציבורי את נושא הסטיגמות והסטריאוטיפים מחדש.
היה הרבה כעס בתוך מקבץ פרסומות שהיו אמורות להיות משעשעות.
היה הרבה כעס, כי בשביל אחת זו בדיחה, ובשביל השניה זו המציאות של חייה.

מביאה לכן סיפור שקרה לי ממש עכשיו שמדבר על שני נושאים חשובים ובוערים -
הראשון - התייחסות למקצועות האיפור והיופי כמקצועות זולים שאפשר תמיד למצוא מי שתסכים לעבוד במחירי לא משתלמים, עבור מיומנות שרכשה בבית או שילמה עליה הרבה כסף. מה זה משנה? מיומנות היא מיומנות. כשרון הוא טבעי או נרכש. אבל הידע שלנו והכשרון שלנו שווים כסף.
שוק ציורי הפנים הוצף בשנה-שנתיים האחרונות, והרבה ציירות פנים חדשות צצו (אני בכוונה קוראת להן ציירות פנים ולא מאפרות, הרבה אינן מאפרות וציורי פנים הוא רק תחביב עבורן, אבל עדיין תחביב מפרנס שהן משקיעות בו הרבה זמן וכסף)
כשהשוק מוצף במהירות, כל המתחילות קופצות על כל עבודה ושוברות את מחירי השוק המקובלים.
כך יצא שאחרי עליה בתמחורים בשנים האחרונות, השנה חלה ירידה חדה. ממש תחושה של שוק.
לצערי המפיקים הבינו את זה מהר מאד והחליטו לשלם בהתאם. מחירים שכבר לפני 10 שנים היו מחירים לא מכבדים.
הנושא השני, הוא הנושא שעוד יותר מטריד אותי כשאני חושבת על החברה שלנו.
הוא מקרה שמוכיח לנו שקיימת גם היום גזענות שקטה, מאחורי הקלעים כזו, כאילו לא בכוונה, נמצאת ביומיום שלנו בלי שאנחנו בכלל מרגישות. אבל יש כאלו שכן מרגישות.
במקרה הספציפי הזה דובר על נשים ממוצא אתיופי, אבל יכולה להעיד לצערי שזו סתם דוגמא אחת מיני רבות. ראינו את זה בפרסומות של אדיר מילר, ואנחנו שומעים את זה ברחוב.
אשמח אם תשתפו אותי בסיפורים שלכן. שנהיה פה אחת לשניה ונעצים אחת את השניה.
ותזכרו - המיומנות שלכן שווה כסף. הידע שלכן שווה כסף. המח שלנו הידיים שלנו הן הפרנסה שלנו.




"ומה עם קולעת צמות בעיר XYX? את מכירה מישהי? "
אני: "כן, אבל לא במחירים שציינת קודם."
היא "מה ואת לא מכירה איזה אתיופית שיכולה לעשות צמות?"



אני פשוט לא מאמינה לשיחה שניהלתי הרגע.
מתחיל בציטוטים הרגילים של פורים של "אני לא מחפשת בנות מקצועיות, זה אירוע קליל, לא צריך מישהי שתשקיע עכשיו בכל ציור" "אני לא מחפשת משהו מקצועי" (גם מפיקים מקצועיים אף אחד לא צריך נכון?) כל התירוצים בעולם להוזיל את מעמד המאפרת בפורים.
אני כרגיל עונה שזה לא עניין של להשקיע, זה עניין של מיומנות, וככל שהמאפרת יותר מקצועית כך היא תוציא איפורים ב2-3 דקות כשמאפרת מתחילה ייקח לה 10-15 דקות לציור יותר פשוט. ובלה בלה בלה הרגיל של תפסיקו להתייחס אלינו כאילו אנחנו פירות רקובים בשוק. למדנו והשקענו, חלקנו שנים, והחומרים עולים מלא כסף.

אבל מה שהשאיר אותי פעורת פה היה בכלל המשך השיחה שהתנהלה כך:
"ומה עם קולעת צמות בעיר XYX? את מכירה מישהי? "
אני: "כן, אבל לא במחירים שציינת קודם."
היא "מה ואת לא מכירה איזה אתיופית שיכולה לעשות צמות?"
אני (בהלם מוחלט): "מכירה הרבה אתיופיות שעושות צמות, אבל לא במחירים שציינת."
היא: מלמלה משהו שכלל את המילים "רק" "ואתיופיות". המח שלי לא ממש הקשיב לה כבר.
אני (מנסה לצאת מהשוק): "כאילו, זה שהן אתיופיות הופך אותן לכח עבודה זול? ללא מקצועיות? הן הרי הכי מקצועיות בתחום."
היא: "לא. מה פתאום. הן פשוט מיומנות בזה מגיל צעיר והן הופכות את זה לחוויה אחרת, כיפית. אני די בטוחה שהיא מנעה מעצמה להגיד את המילה "חוויה אותנטית" 
עוד כמה מילים השתרבבו לה מהפה. ואז שאלה אותי "איזה עדה את??"
אני (זורקת סתם מילה לאוויר): "מעורבת. מה זה קשור?"
היא: "תקשיבי! אם יש עדה שאני הכי אוהבת מכולן, זה האתיופים! הם כאלו עם סבלני, וחם ושקט..........." וואלה הפעם באמת הפסקתי להקשיב.
אני: "את מבינה אבל שיצא לך עקום נכון?"
היא - לא ממש מבינה.
אני: "אמרתי לך שאין לי קולעות צמות במחירים שציינת ושאלת אותי 'מה, את לא מכירה אתיופיות?' "
היא עושה את עצמה מודה שיצא לה עקום והשיחה שלנו נגמרת ב"נדבר אם יהיו 
לך תקציבים נורמליים" (כי אני יודעת שלא יהיו...)

אני באמת חושבת שהדבר הכי דפוק פה, זה שהיא בכלל לא הבינה מה היה לא בסדר במה שהיא אמרה.
איך ברגע אחד, בלי מחשבה, אשה אחת רומסת את כל המשמעות של אשה אחרת.


אני עובדת עם אוכלוסיות בסיכון, זו ההתמחות שלי.
סדנאות איפור להעצמה אישית ונשית, אני עובדת עם נשים מכל העדות וכל הצבעים וכל הגילאים, בעיקר הרבה נערות.
לא יכולתי שלא להגיב לאותה אישה, הרגשתי שהיא פוגעת בכל מה שאני מנסה לבנות, בכל מה שאני מנסה לתת לנערות ולנשים המדהימות שאני מלווה, איך בשניה אחת אנחנו רומסות למישהי אחרת את כל המשמעות.אני מודה שהדבר שהכי הטריד אותי בכל השיחה, זו העובדה שהיא באמת לא שמה לב שמה שהיא אמרה הוא לא בסדר. הגזענות השקטה הזו, שטמועה בנו בלי שנשים לב לכך, היא זו שהכי מטרידה אותי.




מצוטטת כאן תגובות של נשים שקראו את הפוסט שלי:


Alma Yaakov-Dahan Wellcome to my life
אין לי שם כל כך אתיופי וכמעט ותמיד השיחות שלי נגמרות ב : "את לא מכירה איזה אתיופית?! "
ואז אני:" עכשיו תקשיבי, ותקשיבי לי טוב טוב &$^$^$###@+¥×&@ " .
סגרתי ככה מלא ארועים (בתשלום מלא ) מהבושה של אנשים שלא יודעים עם מי הם מדברים. הרבה פעמים זה לא גזענות טהורה, אלא סתם קלות ראש ומתוך מחשבה שזה לא מאמץ בשבילנו אז אולי נקח על זה פחות . ועל הדרך הם לומדים שיעור לחיים ואני שמחה ללמד אותם אותו !

Yaara Tal
אני מתנדבת להעביר חוויה אותנטית של פולניה -
נשב כולנו בחדר חשוך וקר וככה זה גם לא ישנה אם יש או אין איפור וצמות.
UnlikeReply63 hrs




דריה סבט‎ shared your post.
3 hrs
הרבה יותר מגזענות בוטה ואגרסיבית, מפחידה אותי הגזענות השקטה, האגבית, הכל כך שזורה ביומיום שלנו שכמעט ולא מבחינים בה.
אני גם מנסה להבין, כי זה לא המקרה הראשון שאני נתקלת בו, מאיפה החוצפה לזלזל ככה במאפרות, מסרקות ובכלל בעלות המקצוע מהתחום? את מחפשת מישהי שעוסקת בזה כמקצוע כי יש לה מיומנות שלך אין. אם המיומנות הזאת שווה כל כך מעט מבחינתך, אז למה לקחת אשת מקצוע מלכתחילה? למה לא להסתפק בתוצאות שאת עצמך מסוגלת להוציא? אה, כי לך אין מושג איך להגיע לתוצאות היפות האלה שאת רואה בתמונות? יפה. אז אל תזלזלי.


ליבי בר‎ shared your post.
8 hrs
נשים הן לא כח עבודה זול
מדהים שדווקא עם כל הפסטיבל והטטרם המטורף שעושים מיום האישה - את זה לא מפנימים
כשמבקשים מאיילת זורר להוביל קמפיין ליום האישה "בהתנדבות" (כי למה לשלם לאישה הזאת?)
כשמבקשים ממאפרות לאפר "בהתנדבות"
כשהשכר לנשים משמעותית יותר נמוך משכר ל גברים בדיוק באותה המשרה....
זה לא יום האישה


זה כמו שיש אנשים שפונים אליי בציפייה שאתן הרצאות על סיפור החיים שלי בחינם ...בהתנדבות...למה? יש לי ידע לתת, גם אם הוא ידע שנצבר בניסיון חיים ויש מקומות שמוכנים לשלם.. ולעומת זאת כבר קרה שמקום שאמרו שיארגנו לי תקציב אמרו (אחרי שכבר היה פרסום להרצאה) שאין להם תקציב ואצטרך להרצות בהתנדבות. למה? רק כי יש לי מוגבלות? אני תוההמאיפה הגישה הזאת של לנצל